בדרך לעבודה, אסף בטרמפ את עמיתו ונפצע: יוכר כנפגע עבודה

הפסד למוסד לביטוח לאומי: בית הדין לעבודה בירושלים קבע לפני מספר שבועות כי גם איסוף של חבר למקום העבודה המשותף של השניים, מהווה "דרך מקובלת" כהגדרתה בחוק, ובמקרה של פגיעת העובד בדרך זו, הוא יוכר כנפגע עבודה. בניגוד לטענת הביטוח לאומי, לא מדובר מסטייה מהדרך.

הצעיר הועסק כפועל בעיריית ירושלים בשכונת תלפיות ונהג להגיע למקום עבודתו באמצעות רכיבה על קטנוע שהיה בבעלותו כאשר את החתמת הכרטיס עבודה ביצע בשכונת קטמון ,בעיר.

בפברואר 2015 בשעות הבוקר, בדרכו לעבודה נסע לאסוף גם  את חברו לעבודה , אלא שאז ארעה תאונת דרכים כאשר החליק מהקטנוע על כביש רטוב ברחוב דרך בר לב בעיר.

על פי האמור במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, כתוצאה לנפילה מהקטנוע נחבל התובע בידיו וברגליו ונגרם לו שבר בקרסול ימין שבעטיו נותח.

בהחלטת פקיד התביעה מטעם המוסד לביטוח לאומי מספר חודשים לאחר מכן, נדחתה תביעת העובד להכרה בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה, בנימוק שהתובע לא היה בדרכו מביתו לעבודה, כי אם "לכיוון דרך בר לב, לאסוף את חברך ומשם לתלפיות".

לחילופין נאמר, כי גם אם היה התובע בדרכו לעבודה מביתו הרי ש"סטייתך מהדרך המקובלת במטרה לאסוף את חברך, ופגיעתך בעת הסטיה – בדרך חיים בר לב, מהווה סטיה של ממש".

כנגד החלטת פקיד התביעות, עתר העובד  לבית הדין לעבודה בירושלים בבקשה להכיר בתאונת דרכים שארעה לו כתאונת עבודה.

על פי התובע הדרך בה ארעה התאונה היא דרכו הקבועה לעבודה. מדובר בדרך שהיא הנוחה ביותר מבחינת מרחק וזמן ועל כן גם אם קיימות דרכים נוספת אפשריות, הדרך שבה בחר היא 'דרך מקובלת'  כהגדרתה בחוק.

אשר לאיסוף חברו בדרך טען, כי מדובר בעניין יומיומי שאינו אסור בדין ואינו מהווה סטייה. בנוסף,  שימוש באפליקציית WAZE ילמד כי הדרך בה בחר לנסוע לעבודה אינה ארוכה באופן משמעותי מדרכים אחרות.

המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי רק לאחר איסוף החבר, החלה הדרך לעבודה והדרך של העובד עד לאיסוף, אינה נחשבת דרך שיש בה כדי לקשור את האירוע כפגיעת עבודה משום שמדובר בסטייה.

לשיטתו, התובע נפגע במקום בו כלל לא היה נמצא לו היה בוחר את הדרך המקובלת מביתו בהר הזיתים למקום החתמת כרטיס הנוכחות בקטמון. לטענתו, הדרך לאיסוף החבר אינה דרך הגיונית למקום עבודתו. משכך, מדובר בסטייה של ממש והתובע אינו זכאי לזכויות בהתאם לחוק המוסד לביטוח לאומי.

לא מדובר בסטייה

לאחר בחינת טענות הצדדים קבעה השופטת רחל בר"ג הירשברג כי  הדין עם התובע.

השופטת הסבירה כי תנאי החוק מאפשרים להכיר באירוע פגיעה של עובד כתאונת עבודה לא רק לגבי תאונות שאירעו -במהלך- העבודה עצמה אלא גם -בדרך- לעבודה או בחזרה ממנה, וזאת כל עוד לא חלה "הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת".

בנסיבות אלה לאחר שמיעת עדותו של התובע היא התרשמה כי הדרך בה בחר התובע מביתו לעבודתו, תוך עצירה לאיסוף החבר, הייתה דרך כביש מהיר, וזו דרך מקובלת.

"עדותו של התובע בפנינו הייתה, ככלל, אמינה ועקבית ושוכנענו, כי מדובר בדרך 'הרגילה' שבה נוסע התובע מביתו לעבודתו מדי יום וכי למן תחילת עבודתו המשותפת עם חברו הוא נוהג לאסוף אותו לעבודה".

בתוך כך דחתה השופטת את טענת המוסד לביטוח לאומי שטען כי  דרכו של התובע הייתה מורכבת משתי נסיעות נפרדות והוא נפגע בנסיעה הראשונה, בדרכו אל החבר ולא לעבודה ולכן מדובר בסטייה.

לדבריה, התובע הוכיח, כי הוא אינו אוסף את חברו מביתו ולא עורך כל "סטיה" לשם איסוף החבר" אלא פשוט עוצר לשניות ספורות בתחנת אוטובוס שממוקמת בכניסה לכביש בגין, אליה מגיע החבר בכוחות עצמו, מעלה אותו על הקטנוע וממשיך בדרכו למקום עבודתם המשותף".

משכך, קבילה השופטת כאמור את התביעה וקבעה כי תאונת הדרכים שארעה לתובע היא בבחינת תאונת עבודה כמשמעה בחוק, וקביעת דרגת הנכות תבחן כמקובל על ידי פקיד התביעות וועדה רפואית. בנוסף, המוסד יישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 שקלים.

ב"ל 39015-12-15 פ.ז. נ' המוסד לביטוח לאומי

להתייעצות עם עורך דין נזיקין וביטוח