המבטחת האשימה נפגעת תאונת דרכים בהתחזות

אישה נפגעה בשתי תאונות דרכים ונאלצה להתמודד עם סגנון משפיל במיוחד מצד אחת מחברות הביטוח שנתבעו. חברת הביטוח טענה כי התובעת פנתה אל קופת החולים בכדי "לתפור" את תביעת הפיצויים.

השופט ביקר את התנהלותה של המבטחת ופסק לתובעת פיצוי של 80,000 ₪.

סיפור הדברים:

התובעת עברה שתי תאונות דרכים בשנת 2012.

התאונה הראשונה –

התאונה הראשונה אירעה ביום 26/3/12 כאשר רכב אחר פגע ברכבה של התובעת והיא נפגעה בגבה העליון ובצלעות. בגין הכאבים הללו היא ניגשה אל רופאת המשפחה שלה בקופת חולים ד"ר טינה סלגניק והיא רשמה לה תרופות נגד כאבים ואף הורתה לה על מנוחה למשך עשרה ימים – ללא חופשת מחלה.

התובעת טענה כי יש לפצות אותה בראש נזק זה, סכום של 5,000 ₪ בגין כאב וסבל.

נתבעת 1 טענה כי – התאונה אירעה בשעה 7:00 בבוקר אך התובעת הגיעה אל קופת החולים רק בערב בשעה 20:00. בבדיקה נמצא כי היא לא סובלת מחבלות או סימני חבלה , הטווחים היו מלאים ולא היו כל ממצאים כאשר במסגרת אישור זה היא לא קבלה אפילו יום חופש אחד.

לטענתה של הרופאה מדובר בתלונה סובייקטיבית ואין למעשה כל הוכחה לנזק גוף.

נתבעת 1 טענה כי דין התביעה להידחות היות ואין כל נזק גוף, מלבד זאת הוסיפה הנתבעת "חברת הביטוח שלמה" אשר ביטחה את נהג הרכב הפוגע וטענה את הטענה הבאה:

"החתום מטה מוכן באופן אישי לבקר על בסיס יומי בקופת חולים לפרק זמן של 28 דקות ולקבל סכום כלשהו. זו בהחלט השלמת הכנסה נאה ללא מאמץ".

ב"כ התובעת השיבה על הדברים למרות שלא קבלה אישור מטעם בית המשפט ואמר כי – "נשאלת השאלה האם היה מוכן ב"כ הנתבעת לעבור תאונה מידי בוקר בדרכו למשרדו או לדיונים בבית משפט תאונת דרכים (גם אם הקלה שבקלות) כשבני משפחתו ואהוביו עמו ברכבו הכל לשם השלמת הכנסה?"

לגופו של עניין שבה התובעת תוך צירוף תצהיר כי היא נזקקה למנוחה ולמשככי כאבים. היא נזקקה למשכך כאבים חזק מסוג ארקוקסיה למשך עשרה ימים. כמו כן עברה טיפולים נוספים כמו דיקור סיני, כירופרקטיקה, זריקת הרגעה לשרירי הגב העליון אך אלו לא הועילו ולא סייעו לשפר את מצבה.

השופט עבר על הטיעונים של שני הצדים וקבע כי התובעת סבלה מנזקי גוף בעקבות התאונה הראשונה. אמנם לא מדובר בנזקים קשים ואף לא נותרה בגינה נכות אך ציין: "לאחר שבחנתי את הטיעונים ויש להצטער על הסגנון שננקט בהקשר זה, אני מפצה אותה בסכום של 2,750 ₪ בגין ראש נזק של כאב וסבל. לסכום זה של 2,750 ₪ יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ."

התאונה השנייה –

התאונה השנייה היא תאונה קשה יותר והיא אף הותירה נכות. התאונה אירעה ביום 31/12/12 כאשר שוב נפגעה התובעת בגבה. הפעם סבלה מכאבים קשים יותר. על פי חוות דעת המומחים, הותירה התאונה השנייה נכות קבועה של 5% בעקבות פגיעת גב.

חברת הביטוח הפניקס אשר ביטחה את נהג הרכב שפגע באישה בתאונה השנייה טען כי הפגיעה בגב אשר עליה מתלוננת התובעת אינה קשורה כלל לתאונה והיא כבר סבלה מכאבי גב בעבר. כפי העולה מתיעוד של התיק הרפואי שלה הרי שהיא עברה טיפולי פיזיותרפיה בשנת 2011 למשך חודשיים וחצי. ביחס לאותם הטיפולים השיב פרופסור רופמן אליו פנו- "… לא יודע מה היו הממצאים הקליניים בבדיקה. אין בדיקה אורתופדית. אני הייתי מחלק את הנכות שליש ושני שליש. אין שום בדיקה אורתופדית. אם אתה שואל אותי אני מרגיש שיש לי מצד אחד תאונת דרכים עם מסמכים אורתופדיים, אז זה צד אחד הצד השני יש אישה שהלכה לטיפול בגלל אותם כאבים דומים אבל אין ממצאים של בדיקה אורתופדית. שוב לא דיגיטלי אם אני צריך להחליט שליש עבר ושני שליש על התאונה" מסקנתו של המומחה הייתה כי רוב הנכות שייכת לתאונה.

חברת הפניקס הוסיפה וטענה כי התובעת לא הייתה אמינה והיא הטעתה את פרופסור רופמן – המומחה כאשר היא לא דיווחה על בעיות הגב אשר מהם היא סבלה בשנים שלפני התאונה. היא לכך על פי סברתו יש להעמיד את שיעור הנכות אשר ממנה סובלת התובעת על 3.3% בלבד.

חברת הפניקס סיכמה כי מדובר בפגיעה קלה בסך הכול ויש להעמיד את הפיצויים שתקבל התובעת על סכום של 8,600 ₪ בלבד.

השופט כתב כי – "לאחר שעברתי על חקירתו של פרופ. רופמן ועל טענות הצדדים ובשים לב לעובדה שפרופ. רופמן יצא מנקודת הנחה שלא היה לתובעת עבר רפואי בתחום הגב, דבר שהוכח כשגוי לאור מסמכים מפורשים שהוצגו ובשים לב לכך שפרופ. רופמן חילק את הנכות כפי שחילק, אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על 3.3% בלבד, דהיינו שליש מיוחס לעברה ושני שליש לתאונה הנדונה"

חישוב ראשי הנזק אשר מגיעים לתובעת:

התובעת טענה כי בעקבות התאונה היא שוב לא תוכל להמשיך ולתפקד כבעבר וכי לדבריה חלה ירידה משמעותית ביכולות שלה ובטיב העבודה. עובר לתאונה היא עבדה כמנהלת סופרמרקט ושכרה היה גבוה יותר משכרה לאחר התאונה. כמו כן בתקופה האחרונה עבדה ברשת המשביר לצרכן כאשר העבודה דורשת עמידה למשך שעות ארוכות והיא חוששת כי אם תיפלט ממקום העבודה – כפי שאכן קרה בהמשך – היא לא תוכל להשתלב בעבודה עם אותה הכנסה, זאת לנוכח נכותה והמגבלות אשר מהם היא סובלת.

התובעת טענה ביחס להפסד השתכרות בעתיד כי יש לחשב לה זאת על פי מקדם היוון, בחישוב של 5% נכות תפקודית מתוך שכר של 12,000 ₪ כאשר בסיכום מדובר בסכום של 133,000 ₪.

ביחס לראשי הנזק של כאב וסבל – טענה התובעת לפיצוי של 18,000 ₪.

כמו כן טענה התובעת כי היא לא ניצלה את ימי המחלה אשר מגיעים לה כחוק, אך נאלצה להיעדר מעבודתה לצורך טיפולים. עבור ראש נזק זה בקשה לקבל 5,000 ₪.

עוד טענה התובעת לפיצוי של 40,000 ₪ עבור עזרת צד ג' בעבר וגם בעתיד בסכום של 10,000 ₪.

נתבעת 2 טענה על כך כי התובעת לא צירפה תלושי שכר מהסיבה הפשוטה, שכושר ההשתכרות שלה לא נפגע כלל והיא לא סבלה מפגיעה בכושר ההשתכרות הן בעבר והן לעתיד. משכך טענה נתבעת 2 כי יש לפצותה רק עבור כאב וסבל סכום של לא יותר מ – 8000 ₪.

סוף דבר:

השופט מתח ביקורת על הסגנון אשר בו נקטה נתבעת 1 כאשר האשימה את התובעת בניסיון להתעשר על ידי ביום של תאונת דרכים. ביחס לתאונה השנייה, דחה השופט את טענות הפניקס בעניין ההיבט התפקודי והוא הבהיר כי מתוך חומר הראיות ניתן להבין כי אכן הכנסותיה לפני התאונה היו גבוהות ביחס להכנסותיה לאחר התאונה וזאת בשל נכותה ומגבלותיה הפיזיות.

חברת הפניקס חויבה לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 70,000 ₪ וחברת שלמה חויבה בתשלום של 2,750 ₪.

להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – צרו קשר