לחץ בעבודה עלה לאחת העובדות בשלוש אצבעות שנקטעו!

חברת ו.פ. תעשיות, העסיקה עובדים בתנאים קשים של מחסור בכוח אדם עם מכונה שאינה ממוגנת ואינה תקינה. העובדים לא קבלו את ההדרכה המתאימה ולא היה עליהם כל פיקוח. בעקבות זאת אירעה תאונה קשה אשר בה איבדה אחת העובדות שלוש אצבעות. המפעל אף ניסה להסתיר את הדבר אך בית המשפט קבע כי הנתבעת תשלם כ 500,000 ₪ לתובעת.

סיפור הדברים:

התובעת הינה ילידת 1970. היא עבדה במפעל לייצור (בין היתר) תבניות פלסטיק במכונות וואקום.

היא עבדה במשמרת ערב והייתה אחראית על המכונה המייצרת את אותן תבניות פלסטיק. פעילות המכונה היא כזו: חומר פלסטיק נכנס אל תוך המכונה והוא עובר שם תהליכים שונים. בסופם נוצרת תבנית אשר עוברת חיתוך על ידי סכין ויוצאת משם אל המסוע. שם היא נבדקת ואחר כך נאספת ונארזת על ידי העובד. התובעת שהייתה אחראית על מכונה זו עבדה תחת לחץ עבודה והיה עליה לאסוף את כל התבניות שנוצרו במכונה. היא המתינה לתבנית האחרונה שתצא מן המכונה כאשר היא ידעה כי בכל עשרים שניות סכין החיתוך יורדת. מיד לאחר שהסכין עלתה, היא מיהרה לתפוס בקצה התבנית על מנת למשוך אותה החוצה אך באותה שנייה ירדה הסכין שוב ופגעה בידה של התובעת. הסכין גרמה לפגיעה קשה בידה וכתוצאה מכך לקטיעה של שתי אצבעות מכף ידה הימנית.

טענות הצדדים:

טענות התובעת –

באותה עת היא הייתה אחראית בלעדית על המכונה כאשר היה מחסור חמור בכוח אדם. היא הייתה צריכה לאסוף את התבניות מהמסוע, לבדוק אותם, לספור אותם וגם לארוז אותם בקרטונים. שני עובדים שעבדו במכונות אחרות יצאו באותו זמן להפסקה והיא התבקשה להשגיח גם על המכונות שלהם. למעשה היה עליה להשגיח על שלוש מכונות אשר פעלו בו זמנית כאשר היא הייתה צריכה להשגיח שהתבניות לא יפלו מן המסוע. כדי לסיים במהירות את איסוף התבניות היא הכניסה את ידה אל המסוע על מנת לשלוף את התבנית האחרונה כדי שתוכל למהר ולהשגיח גם המכונות האחרות. באותו רגע אירעה התאונה אשר בה היא נפגעה באצבעותיה.

למעשה יש כאן כמה וכמה סיבות לטעון לרשלנות של המפעל.

• המכונה לא הייתה מגודרת כפי שהיה ראוי שהיא תהיה.
• הגנות שהיו עליה הוסרו על ידי הנתבעת או מישהו אחר מטעמה.
• לא היה כל פיקוח במפעל לאחר השעה 17:30. (כלומר במשמרת ערב העבודה נערכה ללא פיקוח)
• המכונה הייתה תקולה כאשר הסכין שלא הייתה אמורה לרדת ירדה פעמיים ברציפות כאשר עובדה זו גרמה לתאונה.
• העובדת לא עברה כל הדרכה ולא קבלה הסברים לגבי העבודה בפעל באופן כללי ולגבי תפעול המכונה באופן ספציפי.
• הנתבעת נמנעה מלדווח על אודות המקרה שאירע למשרד העבודה והיא אף נמנעה מלהביא ראיות ועדים.

טענות הנתבעת –

על פי טענות הנתבעת, ניתן לייחס אשם תורם בשיעור של 100% לתובעת. היא עבדה במפעל יחד עם בעלה ועם אביה כאשר הם היו עמה גם ביום התאונה. לאחר שהיא נפצעה ואף עזבה את המפעל, הצטרפה ביתה למקום העבודה. אביה המשיך לעבוד במפעל עד ליום מותו ובעלה ממשיך לעבוד שם עד היום. לו יהי כי אכן התובעת צודקת בטיעוניה כי מדובר במקום עבודה רודה בעובדיו ונוהג ברשלנות, הרי שהיא לא הייתה מאפשרת לביתה לעבוד במקום.

על פי טענות הנתבעת, היא נפגעה כתוצאה מרשלנות מצידה. היא פעלה בניגוד לנהלים היא קבלה הדרכה מלאה בדיוק כמו כל העובדים במפעל והיא ידעה שאסור לה לעזוב את עמדת הישיבה. הנתבעת אף מפנה לעדותם של שניים מהעובדים במפעל כאשר היא מציינת כי עדי התביעה, התובעת וגם בעלה לא היו אמינים וכי לא הייתה הלימה בין העדויות בעניינים המהותיים אשר נוגעים לשורש העניין.

דיון והכרעה

אין חולק כי מדובר בעובדת מיומנת וותיקה שעבדה במקום שלוש שנים טרם התאונה. בני משפחתה עובדים אף הם במקום וברור כי היא זו שאשמה במקרה שאירע.

אין חולק כי בעת התאונה עבדו חמישה פועלים במפעל והם היו אחראיים על שלוש מכונות. התובעת הייתה אחראית על מכונה אחת בעצמה כאשר על המכונות האחרות היו שני עובדים. קצב הייצור של המכונות הינו תבנית בכל 20 שניות. התובעת העידה כי ההתנהלות במקום ובמיוחד במשמרות ערב הייתה בדרך כלל עם מחסור בכוח אדם. במצב האידיאלי רצוי שיהיו תמיד שני עובדים על כל מכונה כאשר אחד אחראי על התבניות שיוצאות והשני אחראי על הספירה ועל האריזה. מדובר במכונות שעובדות ברצף ואין אפשרות לעצור אותן כלל. המשמרות הינן ארוכות מאוד כאשר אחד העובדים יוצא להפסקת אוכל או לשירותים, נאלצים העובדים האחרים למלא את מקומו.

על פי טענותיה של הנתבעת, לא היה כלל מחסור בכוח אדם וכי המצב אשר בו היא חיפתה על אביה ועל בעלה נעשה בניגוד מוחלט לנהלי המקום וכי היא לא קבלה הוראה כזו מאת המנהלים.

השופטת ציינה כי עדותה של התובעת הייתה עקבית לאורך כל הדרך וכי גם בעלה העיד כי העבודה במקום נעשתה תמיד תחת לחץ ותחת מחסור בכוח אדם.

השופטת הצהירה כי למרות שהיא ערה לעמדתו של הבעל אשר מעוניין בתוצאות התביעה, עדיין היא הצליחה להתרשם ממהימנותו ומעדותו שאף היא לא נסתרה כלל וכי היא מחזקת את גרסתה של התובעת.

היעדר אמצעי מיגון נדרשים

התובעת העידה כי כאשר היא התחילה לעבוד במקום היו אמצעי מיגון ודלתות המכונה היו סגורות. כחצי שנה לפני שהתאונה אירעה נעשו שינויים במכונה כאשר בין היתר נוטרלו המנגנונים שהיו אחראים על נעילת הדלתות והן נשארו פתוחות.

גם בעלה של התובעת הצטרף לאותה עדות כאשר הוא הוסיף ופרט כי עד חצי שנה לפני התאונה היו המכונות חצי אוטומטיות וחצי מכאניות כאשר מסוע המכונה היה מגודר בדלתות זכוכית. אלו לא יכלו להיפתח בעת שהמכונה פעלה. כחצי שנה לפני התאונה שופצו המכונות והפעילות האוטומטית שלהם הפכה להיות פעילות אלקטרונית כאשר תוך כדי השינויים נטרלו הסנסורים שהיו על הדלתות ואלו לא הופעלו חדש לאחר השיפוץ של המכונות.

הנתבעת ניסתה להאשים את הבעל בכך כי הוא זה שפתח את הדלתות ונטרל את הסנסורים ובכך אפשר את העבודה ללא המיגון הדרוש. השופטת שוכנעה כי המפתחות אשר היו בידיו של בעלה של התובעת לא אפשרו את ביטול הסנסורים של הדלתות וכי לא מסתבר שהוא זה שפתח את הדלתות.

השופטת הוסיפה וציינה בעדינות כי עדותו של הבעל כמו גם של התובעת הותירו בה רושם אמין לחלוטין, זאת בניגוד לעדותה של הנתבעת אשר ניסתה להתנער מאחריותה לתאונה שנגרמה לתובעת.

סוף דבר

השופטת סברה וקבלה את עדותה של התובעת אשר הוכיחה כי אכן המכונה הייתה תקולה כאשר הסכין ירדה פעמיים בפער נמוך מהרגיל שעמד על פחות מעשרים שניות. היא כתבה כי – "האחריות לתקינות פעולת הציוד במפעל, נהלי העבודה עמו, הדרכת העובדים, הפיקוח על עבודתם עם המכונות- על כתפי הנתבעת"

פרט נוסף אותו היא ציינה, כי הנתבעת לא דיווחה על התאונה למשרד העבודה.

אי לכך קבעה כי המפעל ישלם לתובעת פיצוים על סך – 507,000 ₪.

להתייעצות עם עורך דין נזיקין – צרו קשר