החליק תוך כדי ירידה מהרכב

החליק תוך כדי ירידה מהרכב – 'הפניקס' תפצה אותו בגין פגיעה של תאונת דרכים

נהג שעבד ברכב חלוקת מזון תבע את חברת הביטוח בגין תאונת דרכים. חברת הביטוח סירבה לפצות אותו בטענה כי לא מדובר בתאונת דרכים על פי תיאור השתלשלות האירועים. בית המשפט סבר אחרת וחייב אותו לשלם פיצוי של כ – 60 אלף ₪.

התובע, יליד שנת 1966 עבד כנהג ברכב שימש לצורך חלוקת מזון. בתאריך 3/8/2014 הוא החליק בעת שירד מהרכב ובעקבות כך הוא עיקם את קרסולו השמאלי. הוא הגיש תביעה לתשלום הנזקים בגין התאונה.

על פי תצהירו של התובע הוא עבד מטעם חברת איכות קייטרינג שולץ בע"מ כנהג ברכב לחלוקת מזון. במסגרת עבודתו הוא נוהג להעמיס את המזון על רכבו ופורק אותו בנקודות החלוקה הקבועות, קנטינות במתחם לשם. ביום התאונה בשעה 15:30 בשעה שביקש לרדת מרכבו בקנטינה מספר 100 החליקה רגלו השמאלית במהלך הירידה שלו מהרכב כאשר כתוצאה מהדבר הוא נפל ארצה תוך שקרסולו השמאלי התעקם. לתצהירו של התובע צורפו גם תמונות.

כרבע שעה לאחר התאונה, (בשעה 15:46) פנה התובע למרפאת "לשם" שם אובחן כי הוא סובל מנפיחות בקרסול השמאלי וגם הגבלה בתנועה.

הוא נשלח במונית לצורך קבלת המשך טיפול במרפאת זבולון. במרפאת זבולון אובחן התובע כי הוא סובל משבר במסרק 5 בכף רגלו השמאלית. רגלו גובסה כפי המקובל במקרה שכזה וניתנה לו תעודת אי כושר עבודה מיום 3.8.2014 עד ליום 31.8.2014.

בתאריך 14.9.2014 פנה התובע שוב וקבל תעודת אי כושר נוספת מיום 1.9.2014 עד יום 30.9.2014.

ביום 20.9.2017 נבדק התובע שוב והוא נמצא כי אין עדיין חיבור של השבר. התובע הופנה לשם כך לצורך התאמת מדרסים וטיפולי פיזיותרפיה.

גם כעבור חודש כאשר הופיע לביקורת, הוא עדיין לא היה כשיר לשוב לעבודה. בצילום שנעשה לו נמצאו סימני קלוס שזוהי רקמה זמנית הנוצרת סביב העצם כאשר ישנו שבר או סדק. מדובר בחלק מתהליך הריפוי כאשר אט אט מתפוגגים תאי הקלוס והאזור מחלים.

אי לכך ניתן לתובע תעודת אי כושר נוספת למשך חודש נוסף.

כאשר הופיע בתום אותו חודש לביקורת התברר כי וא עדיין סובל מנפיחות באזור ועל כן ניתנה לו שוב תעודת אי כושר לעשרה ימים נוספים. בביקורת שנערכה אחר כך כי התובע כבר מסוגל לשוב לעבודה אך תוך הגבלה שלא ירים משאות הכבדים מעשרים ק"ג.

בסך הכול הוא היה באי כושר משך שלושה חודשים.

המוסד לביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונה ואף העניק תגמולים בסכום של מעל 70,000 ₪.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתובע כסובל מנכות זמנית בחלק מהזמן של 40% ואחר כך מנכות זמנית של 30% ומנכות צמיתה של 10%.

על פי תלושי השכר אותם הגיש נמצא כי משכורתו הממוצעת בכל חודש עמד על קרוב ל7,000 ₪.

לאחר התאונה הוא חזר לעבוד אצל אותה מעבידה כאשר שכרו עומד על 6,400 ₪.

הוא העיד כי הוא עובד בכל יום כתשע, עשר שעות כאשר בעקבות התאונה העבודה שלו נעשית באופן שונה ובקצב איטי הרבה יותר.

כפי שהצהיר – "לפני זה הייתי עובד יותר במהירות. היום בגלל שאני פצוע ומוגבל אני עובד יותר לאט. המנהל מתחשב בי, אני בן 51. מה אני יכול לעשות? המנהל יכול להגיד לי ללכת הביתה, אבל הוא מתחשב בי. מה אני עובד כמו שעבדתי לפני זה? אני עובד יותר לאט עכשיו."

טענת הצדדים:

הנתבעת טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים והיא בעצם כלל אינה כופרת בכיסוי הביטוחי לרכב אלא שהיא טוענת כי אין כאן כל קשר לתאונת דרכים.

עוד טוענת הנתבעת כי אין למעשה סבירות על פי תיאור התובע כי מדובר בתאונה. כפי שהוא הצהיר הסתובבתי על כיסא הרכב שמאלה, הוצאתי את רגל ימין, וכשרציתי להוריד את רגל שמאל היא החליקה על המדרגה וכך נפלתי.

לעניין הנושא של כושר השתכרות, טענה הנתבעת כי התובע לא נפגע עד כדי אובדן כושר השתכרות והראיה שהוא חזר לעבודתו לאחר שלושה חודשים כאשר הוא מתמיד בעבודתו מזה שלוש שנים כאשר שכרו אף עלה בזמן הזה.

התובע לעומת זאת טען כי נכותו התפקודית הינה משמעותית והיא גבוהה מנכותו הרפואית. הוא אמנם שב לעבודה הקבועה שלו אך הוא לא יכול להתקדם או ליהנות מהעלאת שכר. כמו כן, במקרה והוא יפוטר מעבודתו הוא לא יוכל להשתלב בכל עבודה אחרת בגלל נכותו ומצבו הרפואי.

בעדותו הדגים ותאר התובע את השתלשלות העניינים כאשר השופטת התרשמה כי אכן מדובר בעדות מהימנה אשר לא נסתרה לאורך כל הדרך. על כן סברה כי אפשר לקבל את טענת התובע.

היא הוסיפה כי התובע צרף תמונה של הרכב המסחרי כאשר ברור כי תיאור התאונה כפי שהתובע תאר אותה הינה סבירה והגיונית לגמרי.

ביחס לאירוע התאונה גם כאן מתיישבת עדותו של התובע עם הפרטים ותיאור התאונה אחר כך. כמו הביקור במרפאת לשם בשעה 15:46 "לדבריו ירד מהרכב אתו הוא עובד, עיקם את רגל שמאל" ובטופס למתן טיפול רפואי מיום 3.8.2014: נפגע כאשר "ירד מהרכב אתו הוא עובד", תיאור התאונה כמו גם מקום התאונה: רפא"ל, מכון לשם שעה 15:30.

השופטת סברה כי גם כי מדובר בעדות יחידה מצד התובע כאשר לא היו כל עדים למעשה, היא התרשמה מאמינותו לאורך כל הדרך וכי דבריו כולם תאמו לגרסתו כפי שעולה מכל המסמכים הרפואיים.

חישוב ראשי הנזק:

הפסד שכר על העבר – על מנת לחשב את הפיצויים נלקחו בחשבון הפסדי השכר של התובע על העבר, על שלושת החודשים אשר מהם נאלץ להיעדר מעבודתו בגין הפגיעה.

הפסד שכר לעתיד – בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לו עד גיל 67. פגיעה של 7.2%.

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות – הפסדי הפנסיה הן מהפסדי השכר לעבר והן לעתיד.

כאב וסבל – בהתאם לתקנות הפיצויים בשל סבל של נפגעי תאונות דרכים שזהו נזק שאינו ממוני.

הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' ונסיעות – התובע היה מוגבל בגלל רגלו שהייתה מגובסת משך זמן ארוך והיות שכך הוא נזקק לעזרת בני המשפחה כמו גם נמנע הוא מלשאת בחלקו בעבודות הבית אך בעניין זה החליטה השופטת כי לא מדובר בעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה ולא נדרש מאמץ חריג ויוצא דופן מצד בני הבית ועל כן תובע אינו זכאי לפיצויים בגין ראש נזק זה.

אך לעניין עזרים רפואיים כמו מדרסים, נסיעות לטיפולי פיזיותרפיה ורכישת תרופות התובע זכאי לפיצויים על העבר העתיד.

לאחר חישוב כל ראשי הנזק על כי מדובר בסכום כולל של 134,800 ₪ כאשר מתוך הסכום הזה יש לקזז את התשלום אשר אותו קבל התובע מאת הביטוח הלאומי , סכום של 74,000 ₪.

על כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע סכום של 60,500 ₪.

להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – צרו קשר