נפגעו בתאונת דרכים ושיקרו לביטוח אך יפוצו
בני זוג אשר נפגעו בתאונה טענו כי שלושת ילדיהם היו יחד אתם ברכב והם נפגעו גם כן. גרסתם בדבר הפגיעה של הילדים הייתה שקרית אך למרות מסירת המידע הכוזב נקבע בבית המשפט כי הם עצמם כן יהיו זכאים לפיצויים.
ההורים הגישו תביעה כי הם יחד עם שלושת ילדיהם נפגעו בתאונת דרכים. את התביעה הם הגישו מול חברת הביטוח הפניקס כאשר שם הם פרטו כי בשנת 2015 הם נפגעו בעת נסיעה לכיוון חוף גיא בטבריה. השופטת אשר טיפלה בתביעה דחתה את גרסתם של התובעים אשר טענה כי הילדים היו יחד עמם ברכב באותו זמן אך עם זאת – קבעה כי הכלל אשר פוטר את המבטח מחובת הפיצויים במקרה של עדות כוזבת ומסירת עדויות שקריות – אינה חלה במקרים כמו תאונות דרכים. אשר על כן היא קבעה כי התובעים יוכלו ליהנות מפיצויים – אך רק עבור עצמם.
כתב התביעה
התובעים כתבו בכתב התביעה כי לפני שנתיים הם טיילו בטבריה וכאשר יצאו לדרכם לכיוון ביתם אשר בנהריה הם עמדו לפני רמזור, כאשר לפתע התנגשה בהם נהגת מאחור. על פי טענתם – הם וילדיהם אשר שהו באותה עת ברכב – נפגעו בעקבות אותה התנגשות.
המבטחת טענה מנגד כי על פי עדותה של הנהגת הפוגעת היו במכונית רק שני בני הזוג וכלל לא היו ילדים באזור.
כך על פי לשונה : "הוא ישב ברכב במושב הנהג, הדלת שלו הייתה פתוחה ואשתו הייתה לידו. אני עמדתי ליד מושב הנהג. אין מדרכה שם, אני עמדתי על הכביש ליד המושב של הנהג. הדלת הייתה פתוחה והוא ישב ברכב. נתתי לו פרטים. לא דיברתי עם אשתו. היא לא דיברה איתי. אני זוכרת שהיא הייתה. לא היו עוד אנשים ברכב. אני הסתכלתי לתוך הרכב ולא היה אף אחד. אני דיברתי איתו והסתכלתי על המושב האחורי לא דרך החלונות אם כי באופן ישיר. הסתכלתי ולא היה אף אחד"
היא גם נשאלה אם היא זוכרת שלא היה עוד מישהו או שהיא לא זוכרת אם היה והיא השיבה : "אני זוכרת שלא היה אף אחד. לא היה אף אחד ברכב. אני עמדתי איתו וראיתי שאין אף אחד אחר ברכב. אני עמדתי שם איתו יותר מ- 5 דקות אולי, או 10 דקות, ניסיתי לדבר איתו שיחכה לבעלי שיגיע אבל הוא רק רצה לקחת פרטים וללכת. הוא מיהר, לא אני. אולי עמדנו שם כרבע שעה, אולי אפילו יותר. גם בעלי דיבר איתו. אני כן יודעת שהוא טען שהילדים שלו היו איתו ברכב. חוקר מטעם חב' הביטוח היה אצלי ושאל אותי. זכרתי שלא היה אף אחד איתו ברכב".
המבטחת הוסיפה כי לאור כך – בגלל מסירת המידע השקרי – יש לפטור אותה מתשלומי הפיצויים וזאת בהתאם לחוק חוזה הביטוח.
ההורים לעומת זאת טענו כי בזמן התאונה ישבו הם במושבים הקדמיים כאשר שלושת ילדיהם ישבו במושב האחורי. האב טען כי לאחר התאונה יצא מהמכונית והנהגת הפוגעת ראתה את הילדים הנסערים ואף הציעה להם לשתות מים בכדי להירגע. הנהגת הכחישה את טענתם של התובעים כי היא הציעה להם או לילדיהם לשתות מים, היא טענה כי הפגיעה הייתה קלה מאוד, ואף הכחישה כי שמעה ילדים בוכים "אם הם היו בוכים, לא הייתי שומעת? אני אומרת שלא היו ילדים, אז איך הם בכו?"
בהמשך היא גם הכחישה כי התובעת יצאה מהרכב אחרי התאונה ושוב חזרה על גרסתה כי התובעת ישבה ליד הנהג וכלל לא יצאה מהרכב "לא דיברתי איתה בכלל, רק עם בעלה. היא ישבה ברכב ולא ירדה. לא דיברתי איתה אפילו מילה"
כאשר התובע נשאל האם הילדים בכו לאחר התאונה – ענה כי הם היו נסערים. זאת לעומת עדותה של התובעת אשר טענה כי הילדים בכו וצעקו…
אין אמינות
השופטת טענה כי אכן לאחר התאונה נגשו ההורים יחד עם הילדים לצורך קבלת טיפול רפואי אך הם לא עשו זאת מיד. על פי הטיעון של האב שנשאל מדוע לא פנה לבית החולים מיד לאחר התאונה השיב "באנו לחוף גיא עם תיק צד, בלי מסמכים. לא היו לנו כרטיסי קופ"ח, לא כלום. נסענו הביתה. לקחנו את הכרטיסים של קופ"ח של כל הילדים ונסענו לבי"ח" בהמשך הוסיף וטען כי אשתו לא החזיקה בתעודת זהות באותה עת. התובעת 2 אכן אישרה פרטים אלו ובעת שנשאלה מדוע לא לקחו את הילדים אל בית החולים לאחר התאונה השיבה כי הם היו רטובים ולא היה ברשותה תעודת זהות.
השופטת הדגישה כי למעשה לנהגת הפוגעת לא היה כל אינטרס באשר לזהותם של הנפגעים, זאת בניגוד לאינטרס של התובעים בעניין. על כן העדיפה התובעת את גרסתה של הנהגת הפוגעת על פני גרסתם של בני הזוג התובעים.
בין היתר ציינה השופטת כי הדבר שהכריע את הכף הייתה עדותה של ביתם בת ה – 17 אשר העידה עדות לא אמינה בעליל. השופטת ציינה כי עדותה של הנערה הייתה רחוקה מלהיות ספונטנית וניכר היה כי היא הגיעה אל הדיון מוכנה וערוכה באופן מחשיד למדי לכל שאלה שהיא עתידה להישאל. היא חזרה על כל הפרטים אשר נזכרו בעדות הוריה וזאת אף מבלי שהוצגה בפניה כל שאלה בעניין. לעומת זאת עדותה של הנהגת הפוגעת היה נחוש, עקבי ואמין. על כן, בנסיבות אלו ראתה השופטת לנכון לקבוע כי היות והילדים אכן לא שהו ברכב באותה נסיעה – הם לא יהיו זכאים לקבלת פיצויים.
בכל מה שקשור לתביעת ההורים, כתבה השופטת כי חוק הביטוח פוטר את המבטח מחובת התשלום כאשר המבוטח מדווח ומוסר עדויות כוזבות. עם זאת, חוק הפיצויים בנפגעי תאונות דרכים הינו שונה והוא משקף הסדר ייחודי אשר על פיו על חברת הביטוח מוטלת האחריות המלאה והמוחלטת לשלם ולפצות את המשתמשים ברכב בעקבות נזקי גוף.
לדבריה – ביטוח חובה לרכב נועד למעשה להגשמת התכלית הסוציאלית אשר בבסיס החוק כך שנפגע בתאונת דרכים יוכל ליהנות מפיצויים בכל מקרה על ידי המבטח וזאת בלא כל קשר לאמצעים אשר עומדים לרשותו של הנהג האחראי.
לפיכך, מעמד המבטחת בביטוח החובה הינו שונה מאוד מכל ביטוח עסקי רצוני אחר.
השופטת אף הוסיפה כי בחוק הפיצויים קיימת רשימה מפורטת סגורה הכוללת את המקרים אשר בהם יישלל הכיסוי הביטוחי כאשר "מסירת עדות כוזבת אינה אחת מהן.
בהתחשב בנסיבות אלו קבעה השופטת כי ההורים אכן יהיו זכאים לקבלת פיצוי. ההכרעה בעניין הקף הנזקים נדחתה למועד מאוחר ביותר להמשך ההליך.
בגין דחיית התביעה של הילדים חויבו זוג ההורים בתשלום הוצאות ושכר טרחה עורך דין תאנות דרכים למבטחת.