נפגע בתאונת דרכים ומת כעבור שנה בנסיבות לא ברורות – ההורים יפוצו
צעיר שעבר תאונת דרכים מת לאחר שנה ממה שנראה היה כהתאבדות. הצעיר סבל גם קודם לכן מסכיזופרניה אך בית המשפט קבע כי ישנו קשר סיבתי בין התאונה לבין מותו של הצעיר ועל כן חייב את הנהג הפוגע ואת חברת הביטוח בפיצויים של כמאתיים אלף ₪.
סיפור הדברים:
בשנת 2010 נפגע הצעיר בתאונת דרכים. הוא נפצע באורח בינוני עד קשה. הוא אושפז בבית החולים תל השומר במחלקה הנוירוכירורגית. הוא סבל משבר בגולגולת, מדימום בראש וגם משבר בעצם הבריח. במהלך האשפוז הוא עבר ניתוחים שונים, עבר תהליך שיקומי והשתחרר לבית הוריו כאשר מצבו הגופני היה נראה כיציב. יש לציין כי משנות ילדותו סבל הצעיר מבעיות התנהגות קשות והוא אף אושפז מספר פעמים במהלך חייו בבתי חולים. הוא אף ביצע מספר פעמים ניסיונות התאבדות כאשר הוא הוגדר כסובל מסכיזופרניה. הייתה לו היסטוריה ארוכה של מחלות נפש כפי שהגדיר זאת אחר כך השופט דניאל קירס בפסק הדין אותו כתב. לאחר שנה וחודשיים מעת התאונה הוא נפטר.
היה זה בעת שאכל ותוך כדי אכילה נראה היה כי הוא נרדם. אחותו שניסתה להעירו ולא הצליחה, הזעיקה את כוחות ההצלה אשר מצאו אותו כשהוא שוכב ללא נשימה וללא דופק. היו לו גם הפרשות בחלל הפה. הם כמובן ניסו לבצע בו החייאה ואף פינו אותו אל בית החולים תל השומר. אך לאחר שבועיים של אשפוז הוא הלך לעולמו בבית החולים.
אחותו סיפרה לכוחות ההצלה כי הוא לקח סמים או 10 כדורי פרוקסול.
בבית החולים התקשו לקבוע האם מותו של הצעיר נגרם כתוצאה מלקיחת תרופות בעלות תופעות לוואי קשות או שמא מדובר בהתאבדות מרצון.
הורי הצעיר הגישו תביעה נגד נהג הרכב אשר היה מעורב בשעתו בתאונת הדרכים ונגד חברת הביטוח "הכשרת היישוב". ההורים ניסו לטעון כי חלה החמרה משמעותית במצבו הנפשי של בנם בעקבות התאונה, החמרה זו היא שהובילה לדבריהם – בסופו של דבר למקרה ההתאבדות. הם טענו כי גם בבית התנהגותו הייתה שונה והיא אף החמירה מאוד בתקופה שלאחר התאונה. הם ציינו אף כי הצעיר ניסה לאיים על אמו באמצעות סכין, דבר שבעבר לא היה כלל למרות מצבו הנפשי הבעייתי של הצעיר.
דיון:
למעשה הדיון נסוב סביב השאלה האם מדובר היה בניסיון התאבדות אשר נבע בעקבות מצבו הנפשי הרעוע שהחמיר לאחר התאונה או שמא הייתה זו הידרדרות אשר נגרמה כתוצאה מתופעות לוואי של התרופות אותם נטל בקביעות. כמו כן, נדרשו בבית המשפט לדיון האם ניתן להצביע כי תאונת הדרכים היא זו שגרמה לנזקים הללו אשר הובילו את הצעיר אל מותו. פסיכיאטרית אשר העידה מטעם בית המשפט קבעה כי אין לדעת בבירור האם מדובר בהתאבדות או לא, אך דבר אחד ברור מעבר לכל ספק, כי תאונת הדרכים השפיעה במידה משמעותית על מצבו הנפשי והיא בהחלט החמירה את מצבו.
הנתבעים טענו מנגד כי מדובר בצעיר שסבל מרקע בעייתי מלכתחילה כאשר ידוע כי כבר משחר ילדותו הוא סבל מבעיות התנהגות שונות אשר היו חמורים עד כדי כך שהוא אושפז מספר פעמים בשל כך בבתי חולים שונים. מלבד זאת הם ציינו כי הצעיר ניסה פעמים רבות לבצע פעולות התאבדות כאשר אי אפשר לטעון כי ישנו קשר בין התאונה לבין ההתאבדות וכי למעשה מדובר בקישור מלאכותי בלבד.
במוקד הדיון עמד גם אירוע חמור אשר אירע לאחר התאונה אשר בה נמצא הצעיר כאשר הוא מאיים על אמו באמצעות סכין. הפסיכיאטרית הצביעה על המקרה וטענה כי לפני התאונה לא הייתה כל אלימות מצדו של הצעיר כלפי אמו וכי ההידרדרות לשלב הזה נוצרה בעקבות התאונה. היא העידה כי היא רואה את התאונה כ – "השפעה מתגלגלת" על מצבו הנפשי המעורער של המנוח אשר השפיע לרעה על הקשרים התקינים והנורמטיביים שהיו לו עם אמו ובסופו של דבר התאונה אף הובילה למותו. אך עם זאת, נזהרה הפסיכיאטרית ולא הסכימה לקבוע כי התאונה הייתה הסיבה הבלעדית אשר גרמה למותו או לכל הפחות רק הסיבה העיקרית לכך.
הנתבעים מנגד ניסו להתנער מקביעה זו והם טענו כי למנוח הייתה היסטוריה לא קצרה של אלימות ואף נפתחו נגדו כמה וכמה תיקים במשטרה.
פסק הדין
נטען כי מצבו הנפשי הכולל הוא זה שגרם והוביל למותו. אך לתאונה היה חלק משמעותי מאוד במצבו הנפשי המעורער אשר למעשה היא זו שהכריעה את הכף עד כדי שהוא הגיע למצב אשר בו ביקש להתאבד. השופט הסביר כי במקרה מעין זה – הרי שהנזק שזהו למעשה מותו של המנוח זהו נזק אחד אשר אינו ניתן להפרדה. "שני גורמים (לפחות) גרמו יחד לנזק זה: מחלת הנפש של המנוח עובר לתאונת הדרכים, והחרפה במצבו הנפשי בעקבות התאונה. ההלכה הפסוקה בעניין מזיקים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה היא, שכל מזיק בר-חבות חייב במלוא הנזק", כך כתב. כמו כן הוסיף וכתב כי – "לא מצאתי כי הנתבעים ערערו את קביעתה של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, לפיה תאונת הדרכים הביאה להחמרה במצבו של המנוח"
על כן, בפסק הדין נקבע כי אכן ישנו קשר נסיבתי בין התאונה שעבר הצעיר לבין מותו כשנה ורבע לאחר מכן. על כן, חויבו המערערים לשלם את מלוא הנזק אשר נגרם בעקבות כך לצעיר המבוטח. הדבר נקבע על בסיס דוקטרינת "המעוולים במשותף" – מצבו הרפואי הקודם של המנוח וכן התאונה אותה עבר.
בסיכומו של דבר נגזר על הנתבעים כי יהיה עליהם לשלם לתובעים – הורי הצעיר – סכום פיצויים שעומד על 205.000 ₪. כמו כן היה עליהם לשלם שכר טרחת עורך דין בסכום של 31,000 ₪. הפיצוי אשר אותו היה עליהם לשלם להורי הצעיר חושבו בגין השנים האבודות כלומר השנים אשר בהם יכול היה לעבוד ולהשתכר לו הוא היה נשאר בחיים. מלבד זאת חושבו הפיצויים עבור אבדן שירותי בן וכן נלקחו בחשבון הכאב, הסבל וגם הוצאות הקבורה שהיו להוריו לאחר פטירתו.
התובעים ניסו לבקש גם פיצויים בגין הפסדי שכר בפועל, כמו גם תמיכה כספית של המנוח בהוריו אך טענות ותביעות אלו נדחו, בין היתר בגלל שלא הוכח למעשה כי המנוח עבד בעבודה מסודרת כלשהי או שהוא השתכר באופן זה או אחר.
חשוב לציין כי בפסק הדין הזה אשר ניתן בתאריך – 29/10/17 התקבל הערעור אותו הגישו הנתבעים – הנהג הפוגע יחד עם חברת הביטוח – "הכשרת היישוב" אשר בו נקבע כי למעשה אין כלל קשר סיבתי בין התאונה אותה עבר הצעיר לבין מותו של המנוח כשנה ורבע לאחר מכן. על כן תוקן סכום הפיצוי והוא הופחת במידה משמעותית ביחס לסכום אשר נקבע בבית משפט השלום. התשלום להורי המנוח עודכן לסכום של 26,685 ₪, זאת בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.
להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – חייגו 03-9090992