הפעוטה נפלה מהרכב בעת הנסיעה ונהרגה

התאונה אירעה בעת שהילדה בת השנתיים פתחה את דלת הרכב תוך כדי נסיעה ונפלה. חברת הביטוח ניסתה לטעון כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מותה של הילדה. בית המשפט קבל את תביעת ההורים ופסק כי על חברת הביטוח לפצותם.

סיפור הדברים:

ביום 17/7/09 בשעה 21:00 לערך נסעה משפחת ע' המתגוררת בבית צפפא לכיוון בית חנינא. הצטרף אליהם דודם. האב נהג ברכב. מדובר ברכב שהוא מסוג דימלרקריזלר בעל שתי דלתות קדמיות ודלת אחת אחורית אשר ממוקמת בדופן שמאחורי מושב הנוסע אשר ליד הנהג. הדוד ישב במושב הקדמי על יד החלון כאשר בינו לבין הנהג ישבה ביתו.

במושב האחורי ישבה האם עם שני ילדיה. ילדה כבת שנתיים ותינוק כבן חצי שנה. הם היו חגורים במושבי בטיחות. הילדה בת השנתיים בכתה מאוד לאורך כל הנסיעה כאשר בשלב מסוים החליטה האם להוציאה מתוך מושב הבטיחות. הילדה עמדה קרוב לדלת האחורית של המכונית. האם הפנתה את מבטה לעבר התינוק בן החצי שנה כאשר באותו רגע אירע הדבר הנורא, כאשר משום מה נפתחה הדלת והילדה נזרקה אל הכביש תוך כדי נסיעה.

על פי תצהירו של האב, הוא נסע דרך כביש בגין לכיוון בית חנינא כאשר הגיע לצומת הגבעה הצרפתית פנה ימינה. ברמזור אשר מתחת לגשר הגבעה הצרפתית הוא ביצע פרסה לכיוון בית חנינא כאשר באותה עת ככל הנראה נפתחה דלת המכונית. הוא שמע את אשתו צועקת כי הילדה נפלה. הוא עצר וראה כי הדלת פתוחה, הוא יצא מהמכונית וראה את ביתו שוכבת כשני מטרים מאחוריו כאשר היא מדממת מהאף ומהאוזן. האב הרים את ביתו והכניסה אל המכונית ונסע עמה במהירות אל המרכז הרפואי אשר נמצא בבית חנינא המכונה – "בית הרופאים".

כאשר האב ובתו הגיעו אל המרכז הרפואי הזעיק הרופא אשר בדק אותה בבית הרופאים – אמבולנס. לאחר מספר דקות הגיעו כמה אמבולנסים אשר ניסו לבצע החייאה בילדה. הם עבדו עליה כשעה וחצי אך מאמצי ההחייאה לא הועילו ונקבע מותה של הילדה. על פי דברי האב, עוד בעת ביצוע פעולות ההחייאה, הגיעו אל המרכז הרפואי שוטרי משטר הגבול אשר בקשו ממנו להמתין עד לבואם של כוחות המשטרה. לאחר שנקבע מותה של הילדה בקש האב לקחת אותה לביתו. המשטרה בקשה לבצע בה בדיקות שלאחר המוות אך האב סרב. הוא יצא מהמרפאה ולקח את הילדה ונמלט עמה לבית הוריו. בשלב זה עדיין לא הודיע לאשתו על מות הילדה. הוצבו מחסומי משטורה על מנת לעצור את האב בדרכו אך אלו הוסרו מאוחר יותר כאשר הוחלט לעצור את האב בדרכים אחרות. לאחר שהגיעו אל בית הוריו של האב עם הילדה, הגיעו גם כוחות המשטרה אשר חקרו אותו ואת הדוד שהיה עמם ברכב באותו זמן. הם בקשו לקחת את הילדה לבדיקה ונתיחה שלאחר המוות אך האב סרב. הוא הסכים כי הילדה תיבדק בביתם. ד"ר רבחי אבו דלו מבית החולים שערי צדק אשר הגיע אל ביתם, בדק את הילדה בדיקה חיצונית וקבע כי הילדה סבלה מחבלה תוך מוחית אשר גרמה לדימום מהאוזניים ומהאף. לאחר מכן ניתן אישור לקבור אותה.

הצוות המשטרתי מסר כי "כי הילדה בת שנתיים קפצה מהידיים של אימה וכך נפלה מהחלון של הרכב ליד הרמזור בסמוך לצומת גם עדן והם הביאו אותה לקופ"ח ושם האמבולנס קבע את מותה". בתחקור שערך השוטר פ' לאב נמסר  "כי הוא היה באמצע נסיעה בקטע של בניית הרכבת ולפתע נפתחה הדלת והילדה עפה עם כיסא הבטיחות החוצה".

השוטר הוסיף ציין כי  – "… האב היה נראה במצב קשה ובסערת רגשות, אך שיתף פעולה באופן מלא"

כפי העולה מן החקירה לא היה כל דופי בדבריו ונראה היה גם על פי חקירת שאר המעורבים כי אכן עדותו של האב מהימנה לחלוטין.

הנתבעת:

הנתבעת ניסתה לטעון כי ישנה חוסר התאמה בין הודעת האב במשטרה לבין עדותו של הדוד לגבי מספר בני המשפחה אשר שהו ברכב בעת התאונה. השופטת ענתה על כך כי יש למקם את הדברים על פי הקשרם. האב והדוד היו נסערים ומצויים בשעה קשה לאחר אירוע טראגי וככל הנראה לאחר לילה נטול שינה ואין לזקוף לחובתם העדרה של התאמה מושלמת לגבי בני המשפחה אשר שהו ברכב באותו זמן.

הנתבעת טענה גם כי אין כל ממצאים בשטח ובוחן התנועה לא זיהה דבר במקום. על כך ענתה השופטת כי העדר הממצאים עולה בקנה אחד עם גרסת התובעים אשר טענו כי הנסיעה הייתה נסיעה איטית והמנוחה נפלה מתוך הרכב ללא כיסא הבטיחות, כאשר הדימום היה בעיקר מהאף והאוזן, כך שהיעדר הממצאים אינו יכול ללמד על התרחשותה של התאונה.

הנתבעת אף ניסתה לטעון כי על פי לוחות הזמנים של הקריאות במד"א ובמשטרה הרי שקיים פער שאינו עולה בקנה אחד עם סברתו של האב. השופטת בדקה את הדברים אך לא קבלה את הטענה. לעיתים לא נקלטים הנתונים בזמן אמת כאשר לא תמיד הדיווחים של היומנאי הם אמינים ומדויקים מבחינת הזמנים.

כמו כן תהתה הנתבעת מדוע לא הזעיק האב את מגן דוד אדום או את המשטרה, כמו כן מדוע לא נסעו לבית החולים הדסה הר הצופים אשר נמצא קרוב לזירת התאונה, על כך השיב האב כי אדם שעצר את רכבו וסייע לו  ייעץ לנסוע ל"בית הרופאים" וכך עשה. הוא טען כי –  "אם הראש שלי היה עובד הייתי נוסע להדסה" ניכר היה מדבריו כי הוא היה בעת האירוע במצוקה גדולה ובאיבוד עשתונות ומדובר בתשובה פשוטה וכנה.

אם כן, הוכיחו ההורים כי אכן נהרגה הילדה  בתאונת דרכים. היא לא סבלה מכל מחלת רקע אחרת אשר זו יכולה הייתה לגרום למותה. על פי הנרשם על ידי הרופא אשר קבע את המוות – הילדה סבלה מחבלה תוך מוחית כאשר בנסיבות אלו קיימת חזקה עובדתית אשר מבוססת על ההיגיון ועל ניסיון החיים אשר על פיה מותה של הילדה נגרם כתוצאה מהתאונה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה שעשויה לסתור גרסה זו.

ראשי נזק

השופטת קבעה את הפיצויים על פי חישוב של ראשי הנזק השונים:

• נזק לא ממוני בגין כאב וסבל בסכום של 48,642 ₪.
• עבור הוצאות קבורה ולוויה קבעה השופטת בהיעדר אסמכתאות לגבי ההוצאות – סכום של 10,000 ₪ באומדן.
• בגין האבל כתבה שאין לפצותם היות ומדובר בנזק שהוא אינו בר פיצוי.
• שנים אבודות – כמו כן נידון מה יהיה גובבה הפיצוי בגין השנים האבודות. נקבע כי יש לפסוק למנוחה פיצוי בגין אובדן השתכרות – פיצוי העומד על 30% מבסיס השכר הממוצע במשק מגיל 18 ועד גיל 67 בניכוי מס.

בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבעת תשלם להורי המנוחה – פיצויים של כ – 670,000 ₪ כאשר רוב הסכום הוא אכן על הנזק העיקרי של אובדן ההשתכרות בשנים האבודות של המנוחה, שחושבו כסכום העומד על – 614,000 ₪.

להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – חייגו 03-9090992