המפעל יפצה: כ-300 אלף ש"ח לצעיר שידו נמחצה במכונה

הבחור בן 21 שרק לפני שבוע נפגש עם עורך דין הסכם ממון כיום, עבד במהלך חופשת קיץ במפעל בטבריה, במסגרתו עסק במכונה לכיפוף מתכות כשבשלב מסוים ידו נמשכה ונמחצה במכונה. שנתיים לאחר התאונה הגיש העובד תביעה כנגד מפעל הייצור בבקשה לפצותו בשל הפגיעה ביד, ובאחרונה קיבל בית משפט השלום את תביעתו לאחר שהתרשם כי החברה התרשלה.

במהלך חודש אוגוסט 2013 הועסק הצעיר כפועל ייצור במפעל "עמי וגבי"- רשתות טבריה" העוסק בייצור רשתות לגידור, מסגרות ואספקת חומרי בניין.

לטענת הצעיר הוא עבד על המכונה לכיפוף מתכות לראשונה לאחר שאחד העובדים, הסביר לו פעם אחת ויחידה בנוגע לאופן ההפעלה. לדבריו, בעת שהפעיל את המכונה לראשונה לא היה משגיח צמוד אליו. אלא שבעת שהבריג את הבורג שקובע דרגת הלחץ, נקתע מוט הברזל. בשל כך הוא ניסה להזיז אותו או אז לפתע המכונה החלה לפעול ועקב כך ידו הימנית שהיא ידו הדומיננטית נמשכה ונמחצה במכונה.

בתביעה שהגיש כשנתיים לאחר התאונה לבית משפט השלום בטבריה  כנגד החברה עתר לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. לתביעתו צירף התובע חוות דעת של מהנדס המתמחה בבטיחות מכונות ממנה עולה כי החברה התרשלה בציוד אמצעי בטיחות באופן שהוביל לאסון.

בתביעתו טען התובע, כי החברה הפרה את מספר הוראות חוק ובכלל זה בין היתר את פקודת הבטיחות בעבודה, תקנות הבטיחות בעבודה, תקנות ארגון הפיקוח על העבודה וחוק עבודות הנוער. לטענתו, החברה לא דאגה לאמצעים מינימליים לביטחונו, וכמו כן התרשלה כאשר חבה כלפיו חובת זהירות מוגברת מכוח היותה מעסיקתו, אולם במעשיה ובמחדלה גרמה לתאונה.

החברה בתגובה לא כפרה בנסיבות התאונה, אך טענה, כי יש להשית על התובע אשם שתרם למקרה בשיעור של מאה אחוזים, לחילופין, בשיעור של 50 אחוזים,  מכיוון שמדובר בתאונה שניתן היה למנוע בלחיצת כפתור המפסיק את עבודת המכונה, וכן מאחר שהתובע ידע איך לתפעל מכונות ועבד במפעל שנה קודמת בהפעלת מכונה אחרת. עוד טענה הנתבעת לעניין אחריות התובע, שהוא לא נזהר ודיבר בטלפון בזמן העבודה והכנסת היד למכונה.

בנוסף, החברה בה עבד התובע טענה כי מדובר בתובע עם בעיות קשב וריכוז, בעיות אלו התובע לא הביא לידיעתה טרם עבודתו.

לאחר בחינת טענות הצדדים ובהתבסס על חוות דעת המהנדס, השופטת ברכה לכמן קבעה שהנתבעת לא נקטה באמצעי הגנה כלשהן בעת השימוש במכונה ולא גידרה חלקים מסוכנים במכונה, כמתחייב מהוראת פקודת הבטיחות בעבודה.

כמו כן הנתבעת לא קיימה את חובתה, על פי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה למסור לתובע, מידע בדבר סיכוני בטיחות קיימים והוראות עדכניות לשימוש, הפעלה ותחזוקה בטוחה של הציוד, ולא הדריכה את התובע בהיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים. השופטת מצאה לתת אמון בעדות התובע כאשר מול גרסתו, בעלי המפעל והעובדים שהיו במקום לא ידעו בעדותם לענות באופן ברור על שאלות פשוטות כמו מי הדריך את התובע לעסוק במכונה והאם קיים במקום נוהג של תדריך בטיחות לעובדים.

"המסקנה העולה מהראיות שבפני, שהתובע החל בעבודתו, ללא הדרכה מתאימה, ללא אזהרה מפני הסיכונים בשימוש ותפעול המכונה, למעט הכנסת החולצה למכנסיים, וללא שהנתבעת וידאה כי התובע הבין את הסיכונים בשימוש במכונה"  כתבה השופטת בחומרה בפסק הדין.

זאת ועוד, בנסיבות שבפניה קבעה השופטת כי הנתבעת הפרת את הוראות חוק הנוער והתקנות מכוחו, בהתייחס לתקנות עבודת הנוער האוסרות העסקת נער על מכונות ומתקנים כמו המכשיר שהתעסק בו התובע, על כן, ניתן לקבוע כי עבודת התובע על המכונה, הייתה בניגוד להוראת חוק הנוער.

אחריות מלאה על התאונה, ללא אשם תורם

לדברי השופטת, הנתבעת אפשרה לתובע, קטין בעת התאונה, לעבוד על מכונה לא ממוגנת, ללא הדרכה נאותה ומספקת, ובכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, הפרה שבגינה נגרמו לתובע נזקי גוף ומשכך הנתבעת התרשלה וגם הפרה חובה חקוקה.

בנוגע לטענת הנתבעת לאשם תורם של התובע, לא ראתה השופטת לנכון לייחס לתובע כל אשם תורם לקרות התאונה. הן לאור ההלכה הפסוקה כי קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "אשם תורם", אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין. והן משום הנטייה שגוברת כאשר חובת המעביד נקבעת בשל הפרת חובה חקוקה רמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו.

על כל אלה, לדברי השופטת, יש לתת חשיבות גדולה להיות התובע קטין בעת התאונה, על כל המשתמע מכך ומשכך בנסיבות אלה הטילה השופטת את מלוא האחריות על קרות התאונה על הנתבעת. בתוך כך דחתה השופטת את טענות החברה לפיהם התובע שוחח בטלפון, לאחר שאלה לא הוכחו.

מכאן פנתה השופטת לבחון את שאלת היקף הנזק. בעניין זה לגבי הנכות הרפואית שנותרה לתובע, מונה מומחה מטעם בית שקבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 11.5% בשל הגבלת תנועה קלה בשתי אצבעות , חוסר תחושה בקצה אצבע אחת וכן נכות בגין צלקות. השופטת לא מצאה מקום לסטות מקביעה זו.

אלה שהצדדים היו חלוקים בשאלת הנכות התפקודית של התובע. ולאחר שמיעת טענות הצדדים קבעה השופטת כי אין בנכות שנקבעה כדי להגביל באופן ממשי  את התובע מלבצע עבודות הדורשות שימוש בידיים, והיא רואה לנכון להעמיד את הנכות התפקודית של התובע בשיעור של 7%.

ובהתבסס בנסיבות המקרה ובקביעת הנכויות כאמור חושבו בין היתר הפסדי שכר בעבר ולעתיד של התובע בתוספת הפסדי פנסיה  ועזרה צד ג' כמו גם הוצאות רפואיות וכן כאב וסבל חוייבה לשלם לתובע סך של 333,500 ₪ בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך של 63,226 בתוספת הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪.

ת"א 17750-04-15 מ. נ' עמי וגבי – רשתות טבריה בע"מ

נפגעתם? התייעצו עם היום עורך דין נזיקין