750 אלף שקל לנפגע: התאונה גרמה לו לפוסט טראומה

בית משפט השלום בתל אביב נדרש לבחון את היקף הפיצויים של נפגע תאונת קטנוע. אך למרות שהתובע לא גילה לפסיכיאטר שמונה עבורו, פרטים מהותיים לגבי עברו הנפשי, לא מצא המומחה מקום לסטות מקביעתו לפיה יש לייחס 25% נכות נפשית בעקבות התאונה.

התובע, נשוי ואב לשישה, נפגע בספטמבר 2010 בתאונת דרכים בעת שרכב על קטנוע, בעקבות כך פונה למיון בבית החולים שם התלונן על כאב ראש ,בצוואר וכאב בברך ימין.

כחצי שנה לאחר מכן הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבית משפט השלום בתל אביב כנגד המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" שביטח את הקטנוע בביטוח חובה.

נסיבות פגיעתו של התובע עולות כדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, והתובע זכאי לפיצויים, אולם הייתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הפיצוי.

בתביעתו תיאר התובע, שהיה עובד במיגון רכבים, את העובדה כי לאחר התאונה הפסיק לעבוד, ועדיין לא שב למעגל העבודה. כמו כן לטענתו כתוצאה מהתאונה הוא סובל מתקפי חרדה ומעצבנות והוא החל להתעורר בלילות מחלומות קשים הקשורים בתאונה, תופעה שהלכה והחמירה עד שהחלו גם התקפי חרדה שגרמו לו להסתגר בבית ולהימנע מאירועים חברתיים ומשפחתיים.

לצורך בחינת מצבו של התובע, מינה בית המשפט מומחה אורתופדי ופסיכיאטר שיבדקו את נכונות טענותיו של התובע. האורתופד קבע כי התובע סובל מליקוי בשרירי הירך מימין, ואלה קשורים לתאונה ולפיכך קבע לו נכות של 5%. הפסיכיאטר קבע, כי לתובע נגרמה פוסט טראומה המתבטא בסימנים של סיוטי לילה, תגובת בהלה לרעשים פתאומיים והוא סובל מהתקפי פאניקה בעקבות התאונה ועל כן יש מקום לקבוע על נכות צמיתה של 25% בשל  ההפרעות הנפשיות שלו.

אלא שחברת הביטוח לא השתכנעה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, וביקשה לפסול אותה בטענה שהתובע היה בטיפול פסיכיאטרי עוד לפני התאונה. חברת הביטוח חשפה כי התובע לא  מסר פרטים מלאים ומהותיים למומחה. כך למשל בעוד שהתובע טען כי הסיבות לאי-גיוסו לצבא היו בשל נתונים פיזים כמו גובה, למעשה הוא נפסל בשל קושי בקבלת מרות ושימוש בסמים. בנוסף, לא הובא לידיעת המומחה העובדה כי לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד למשך שנה עד לסגירת העסק.

עוד טענה הנתבעת כי התובע נטל תרופות הרגעה ותרופות נוגדות דיכאון עוד לפני התאונה. בנסיבות אלו ביקשה הנתבעת לפסול כאמור את חוות הדעת הרפואית.

המומחה לא שינה את קביעתו

אלא שלאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם קבעה השופטת  מי-טל אל-עד קרביס כי יש לקבל את עמדת המומחים. היא הסבירה כי אמנם המידע שהיה בידי המומחה לא היה שלם. אולם, המומחה נשאל לבסוף "ברחל בתך הקטנה" האם נוכח הפרטים שנודעו לו  כמו הסיבה לאי-גיוסו של התובע לצה"ל, העובדה כי מקום העבודה של התובע נסגר, השימוש בסמים, השימוש בתרופות,  לפני התאונה – יכולים לשנות את קביעתו. בעניין זה המומחה השיב כי אכן יש סתירות במידע שהתקבל מהתובע, אך אין לו ספק שהתובע סובל מההפרעות שציין, הן על סמך תלונותיו, הן על סמך התיעוד הרפואי וגם על סמך תגובתו של הנבדק בעת הבדיקה.

על רקע זה ובשקלול הדברים קיבלה השופטת את קביעתו של המומחים וקבעה כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי עומדת על 25% ובשיקלול הנכות האורתופדית קבעה לו נכות של  28.75%.

מכאן ניגשה השופטת לבחון את ההשלכה התפקודית של התובע בחיי היום יום. בעניין זה הייתה קיימת מחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי נכותו התפקודית עומדת על 40% בתחום הנפשי, אליה מצטרפת נכות תפקודית-אורתופדית בשיעור של 5%.

לתביעתו צירף התובע את עדותו של מעסיקו לשעבר שתיאר את התובע כעובד מסור וחרוץ, ולאחר התאונה, לדבריו, החל התנהג ב"בחוסר סבלנות, התעצבן במהירות והיה 'לא נחמד'" כמו כן החל להעדר מהעבודה.

חברת הביטוח לעומת זאת טענה כי לאחר התאונה התובע חזר למקום עבודתו ועבד שם ברציפות במשך שנה עד לפיטוריו עקב סגירת העסק ואז החל להתנדב בעסק של ספק קנאביס מורשה. לטענתה, התנדבותו של התובע מעידה על התנהלות תקינה, ותהתה מדוע התובע מסוגל להתנדב לביצוע עבודה –ואינו יכול למצוא עבודה בשכר.  עוד נטען כי נכותו התפקודית של התובע, אם בכלל, נמוכה בהרבה מנכותו הרפואית בפועל.

יכול להמשיך לעבוד

בעניין זה בחנה השופטת את הטענות והראיות שצורפו. היא מצאה כי לאחר התאוששותו של התובע מהתאונה, הוא שב לעבודה, אך פוטר שנה לאחר מכן, בשל סגירת העסק ולא בשל מגבלה כלשהיא הקשורה לתאונה. כמו כן לדבריה, התובע מוגדר כמי שקיימת אצלו הגבלה בינונית-ניכרת של כושר העבודה אך אין מניעה כי ימצא עבודה בשכר, שתתאים לכישוריו ולמגבלותיו וההוכחה לכך היא התנדבותו במשך שלוש שנים כמו גם נסיעותיו לחו"ל לצרכי בילוי.

בנוסף, השופטת קבעה כי לא ניתן להתעלם מכל אותם פרטים אותם לא מסר התובע למומחה כמעיבים על קבלת גרסתו במלואה ועל כן יש לקחת בספק מה את תלונותיו. ובשקלול כל הנתונים שלפנייה, קבעה השופטת כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 15% בתחום הנפשי, נכות הנמוכה משיעור נכותו הרפואית. יחד עם נכותו התפקודית בשיעור של 5% בתחום האורתופדי, הנכות התפקודית המשוקללת תעמוד על 19.25%.

לבסוף, בהתבסס על הנכויות שנקבעו כאמור תוך חישוב הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, וכאב וסבל  בצירוף שכ"ט עו"ד חוייבה הנתבעת לשאת בסך הכל פיצויים בסך של 750,000 שקלים.

ת"א 33003-04-11 פ.  נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – צרו קשר