נפגע כאשר העמיס מצרכים לתא המטען

נפגע כאשר העמיס מצרכים לתא המטען. האם הוא נחשב הולך רגל או נוסע?

חברות הביטוח "הפניקס" ו"שומרה" התווכחו מי מהן אמורה לשלם פיצויים של כארבע מאות אלף ₪ לקשיש אשר נפגע בתאונת דרכים בעת אשר העמיס מצרכים בתא המטען.

סיפור הדברים:

ביום 1.7.2010 עמד התובע יחד עם בת זוגו בחניון של סניף סופרמרקט בעיר חולון שם ערך קניות. השניים החלו להעמיס את המצרכים אותם רכשו אל תוך תא המטען של האישה בעוד הרכב עמד כבוי. באותו זמן נסע רכב אחר אשר היה נהוג על ידי נתבעת מספר 1 לאחור. הרכב פגע בעגלת הקניות וזו פגעה בתובע והוא נהדף אל עבר הרכב של האישה. התובע הגיש תביעה נגד נתבעת מספר 1 ונגד חברת הביטוח של אותו הרכב. כמו כן הגיש תביעה נגד חברת הביטוח של הרכב שהיה שייך לאשתו.

אין חולק בין הצדדים כי אכן נפגע הקשיש בגין תאונת דרכים. אך הוויכוח הוא בין חברות הביטוח כאשר כל אחת מהן טוענת להאשמת כלי הרכב השני. יריעת המחלוקת נוגעת למעשה לשאלה – האם התובע אשר הכניס שקיות לתא המטען מוחזק ונחשב כאילו כבר החל את השימוש ברכב ואז הרכב הזה אשם בתאונה וחייב בפיצוי או שמא נחשב הוא הולך רגל אשר נפגע מהרכב של נתבעת 1 כאשר יש להטיל עליה את החובה לפצות אותו.

טענות הצדדים:

כל אחד מהצדדים אוחזים בקצה המקל של העמדה הנוחה להם.

נתבעת 1 טוענת כי למעשה מדובר בתאונה אשר אירעה בעת שעשה התובע שימוש ברכב של נתבעת 2  כאשר למעשה העובדה שהוא העמיס מצרכים ברכב נחשב כשימוש ברכב ופעולה זו נועדה למעשה כדי להתחיל בנסיעה באותו רכב. על כן מדובר בנסיעה ברכב ובתאונת דרכים שנגרמה על ידי אותו רכב. מצד שני טענה נתבעת  2 כי הפעולה של הנחת מצרכים ושקיות בתוך תא המטען של הרכב אינה נחשבת שימוש ברכב וכי העמסת התכולה אינה נעשית לצרכי תחבורה. כך שלמעשה מדובר בתאונה של הולך רגל כאשר נתבעת 1 היא זו שאמורה לשלם ולפצות את הקשיש שנפגע.

כל אחת מהנתבעות הפנתה לפסיקה אשר יש בה לשיטתה בכדי לתמוך בעמדתה.

ההגדרה של תאונת דרכים היא – מאורע אשר בו נגרם נזק לאדם עקב שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. ההגדרה של שימוש ברכב מנועי נקבע כך:

"שימוש ברכב מנועי – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

כאן מוטל על השופט לברר האם המאורע שלפנינו עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים ויש לבדוק האם באירוע זה היה "שימוש" ברכב או שהוא נגרם על ידי רכב.

למעשה העידו התובע ובת הזוג כי התובע התעתד להחזיר את עגלת הקניות לסופרמרקט ורק אחר כך להיכנס אל הרכב. כך שקשה לטעון ולומר כי הכנסת המצרכים והשקיות היו חלק מתהליך הנסיעה. היות ומדובר בפרק זמן שאמור לחלוף מעת הטעינה של המצרכים  ועד לכניסה אל תוך המכונית ונסיעה בפועל.

כתוצאה מכל הדיון נקבע כי התובע נפגע כהולך רגל על ידי הרכב אשר היה מבוטח על ידי הנוסע שנסע לאחור והוא זה שפגע בקשיש.

הנזק:

התובע הוא פנסיונר יליד 25/8/38 ניצול שואה, היה כבן 72 בעת התאונה  והוא כעת בן 76 שנה.

על פי המסמכים הרפואיים והעדויות עולה כי שתי רגליו נמעכו מעוצמת הפגיעה והוא נפצע בברכו הימנית ובשוקו השמאלית. התובע נלקח באמצעות אמבולנס אל חדר המיון של בית החולים וולפסון. הוא אובחן כסובל משברים בעצם השוק של רגל ימין והשוקית ברגל שמאל. כאשר התקבל בבית החולים הוא הוכנס לחדר ניתוח לצורך ביצוע ניתוח דחוף לטיפול בפצע שברגל השמאלית וקיבוע השבר שבאותה רגל. כמו כן עבר כעבור מספר ימים ניתוח נוסף לצורך שחזור העצם בברך ימין וקיבוע של הרגל. כעבור חצי שנה עבר ניתוח נוסף לצורך החלפת הברך בעקבות הטיפול שנכשל ברגל ימין. לאחר הניתוח התלונן הקשיש כי הוא סובל מכאבים וחולשה ביד שמאל ובכתף שמאל. הוא עבר בשל כך ניתוח נוסף בידו לצורך שחזור העצב של יד שמאל. הוא היה מאושפז למשך תקופה של כמעט חמישה חודשים – 149 יום. חלקם בבית חולים וחלקם בבית חולים שיקומי – בית בלב. הוא גם עבר תהליך שיקומי ארוך בקהילה..

הנכות הרפואית:

מונו שני מומחים מטעם בית המשפט בכדי לקבוע ולתת  חוות דעת בעניינו. מומחה בתחום האורתופדי ומומחה בתחום כלי דם.

המומחה בתחום האורתופדי – ד"ר סטיבן וולקס קבע כי הקשיש סובל מנכויות מצטברות של 50% כאשר יש סיכוי שהמשתל מפרק הברך ייכשל לאחר תקופה של 10-15 שנה ואז ייאלץ התובע לעבור ניתוח נוסף.

המומחה לכלי דם ד"ר מנשה חדד קבע כי התובע סובל מאי ספיקה וורידית בשתי רגליו, זאת על רקע פקקת ורידית עמוקה. מדובר בפקקת שהיא תולדה של החבלה בברכיים שהייתה מלווה בשברים.

על פי חוות דעתו מדובר בנכות של 20% אשר אין להם ככל סיכוי להשתפר עם הזמן. פקקת זו באה לידי ביטוי בבצקת, שינויי צבע והתכווצויות ליליות. הטיפול במקרה זה היא גריבת גרביים אלסטיות משך כל היום מידי יום כשאר מדובר בגרביים בלחץ 2 אשר מגיעות עד הברכיים. את הגרביים הללו יש להחליף אחת לחצי שנה. ד"ר חדד הוסיף המלצה לתובע שיבצע הליכה מידי יום בכדי לשפר את המערכת הוורידית ולהפחית את תחושת הלחץ מהגרביים.

ד"ר חדד הוסיף כי הוא צופה כי הקשיש יתקשה לגרוב את הגרביים הללו ואף יזדקק לעזר של אדם אחר או לאמצעי עזר אחרים. במידה והוא לא יצליח לגרוב את הגרביים הללו הוא עלול לסבול כאשר סימני אי הספיקה יחמירו עוד עם הזמן וזאת עד כדי הופעה של גירויי עוור קשים וכיבים. המומחים לא זומנו חקירה ועל כן קביעותיהם הרפואיות לא נסתרו.

הנתבעות ניסו לחלוק על הקביעה של המומחה ד"ר וולקס כאשר בין היתר הן ציינו את תיאור הבדיקה אותו תיאר הרופא: "מתלבש ומתפשט ללא עזרה, הליכה עם צליעה קלה מימין ללא צורך בעזרי הליכה, דפקים היקפיים נמושו היטב בכפות הרגליים פרקי ירכיים תקינים", על פי זה הברכיים שלו תקינות ויציבות ותנועות הקרסוליים והמפרקים  מלאות. גם באשר לחוות דעתו של ד"ר חדד טענו הנתבעות כי הבצקות ואי הספיקה הוורידית היו כבר קודם לכן ולא נוצרו בעקבות התאונה.

בסיכומו של דבר סיכמה השופטת כי הרכב הוא זה שפגע בו כהולך רגל ולאחר שהיא חישבה את הסבל ואת נזקיו של הקשיש, ההוצאות הרפואיות ועזרת הזולת חייבה את חברת הביטוח של הרכב הפוגע בתשלומי פיצויים של 384,145 שש"ח.

להתייעצות עם עורך דין תאונות דרכים – צרו קשר