קשישה נפלה בגלל בור שהיה במעבר חציה

קשישה התלוננה כי נפלה בגלל בור שהיה במדרכה ובעקבות כך נחבלה. הצדדים הינם חלוקים הן ביחס לנזק והן במישור האחריות.

רקע וטענות הצדדים:

התובעת ילידת 1932 כיום בת 85, הייתה בת 80 בעת האירוע.

ביום 23/05/2012 בעת אשר הייתה בדרכה למועדון הקשישים אשר בעיר נתניה היא נחבלה בעת שהלכה על המדרכה שברחוב אברהם סטופ. סמוך לעבר החציה כאשר התכוננה לחצות את הכביש נתקלה רגלה במפגע שהיה על המדרכה וכתוצאה מכך היא נפלה ונגרם לה נזק גופני.

נטען כי בעקבות חוסר גרנוליט במדרכה נוצר המפגע אשר יצר שקעים והפרשי גובה ואלו הם שגרמו לנפילה.

התובעת צרפה לכתב התביעה את חוות הדעת של פרופ' שי שבת שהוא מומחה לתחום האורתופדי כאשר על פיה בעקבות האירוע נותרה התובעת עם נכות צמיתה בשיעור של 10%, זאת בגין המגבלה שנוצרה בשורש כף היד וכן 15% נכות צמיתה נוספת זאת בגין המגבלה שנוצרה בתנועת הכתף. כאשר יחד משוקללת הנכות בשיעור של 23.5%.

הנתבעות שהן עיריית נתניה והחברה לביטוח הראל הכחישו את קיומו של המפגע במדרכה ושללו את הנסיבות אשר גרמו לתאונה. הם טענו כי לא מדובר בבור אלא בשטח קטן אשר התקלף באספלט של המדרכה כאשר החסר מולא בחול מהודק. על פי התמונות שהתקבלו לא ניתן היה לזהות את המפגע. העירייה טענה כי באותו זמן התנהל תהליך של החלפת הריצוף של המדרכה כאשר ברור כי מדובר בהליך נורמלי ותקין אשר כל עירייה מבצעת מעת לעת. הנפגעת הייתה אמורה להיות ערנית למצב המדרכה ולהתנהל בהתאם. מלבד זאת טענה העירייה כי לא התקבלה כל טענה או דיווחים על אודות מפגעים חריגים במדרכה מצדם של התושבים כאשר בדרך כלל מחלקת אחזקת דרכים ושפ"ע מקבלת פניות או דיווחים כאשר קיימים מפגעים שונים ברחבי העיר לרבות מהמוקד העירוני, מאתר האינטרנט של העירייה, ממערכת פניות הציבור ומדף הפייסבוק. בדרך כלל נבדקת כל פנייה על ידי מפקח מחלקתי וכאשר מתגלה מפגע כלשהו – הוא מתוקן באופן מידי.

מלבד הדיווחים אשר מתקבלים מצד התושבים מעסיקה העירייה מטעמה ומיוזמתה 100 פקחים אשר מסיירים בעיר מידי יום כאשר מלבד זאת ישנם חמישה מנהלי רבעים אשר תפקידם הוא לסייר ולדווח לעירייה על כל מפגע אשר מתגלה בשטחם.

הנתבעות אף הגישו חוות דעת של רופא אורתופד מומחה מטעמם אשר הוא קבע כי בגין האירוע מדובר בנכות צמיתה שעומדת בסך הכול על חמישה אחוזים. אל נוכח הפער באשר לשיעורי הנכות אשר נקבעו על ידי המומחים השונים- מונה מומחה נוסף בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט כאשר הוא קבע כי שיעור הנכות בכתף שמאל עומד על 15% והאירוע מושא התביעה גרם לנכות בשיעור של 7.5% בסך הכול.

נסיבות האירוע

התובעת הצהירה כי ביום התאונה יצאה מביתה לכיוון מועדון הקשישים לשיעור התעמלות בו היא משתתפת. כאשר הגיעה לצד השמאלי של המדרכה סמוך למעבר החצייה נתקעה רגלה במפגע אשר היה במדרכה כאשר כתוצאה מכך היא נפלה ארצה ואף החלה לדמם. עוברת אורח שהזדמנה למקום סייעה לה לקום והיא אף ליוותה אותה אל סניף קופת חולים הסמוך ברחוב רזיאל. בקופת החולים היא התלוננה כי היא סובלת מכאבים ואף מחבלות בפנים, כאבים בכתפה השמאלית, בבית החזה, בכף ידה השמאלית ובברך הימנית. באותו יום נערך לה צילום אשר בו הודגם שבר מרוסק של ראש ההומרוס בכתף שמאל.

הנתבעות טענו מצדן כי לא היה כל מפגע חריג במדרכה.

"ש.: אני מציגה לך סרטון שהתובעת משחזרת את הנפילה – היא שמה את הרגל שלה. אתה מסכים איתי שיש הבדל גובה?

ת.: אני הסכמתי גם לפני זה שיש הפרשי גבהים, אבל במדרכות לא בונים בפלס. מותחים חול לפי זה, מיישרים את המדרכה, אין תקן שחייבים פלס. מן הסתם אם אנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקות של מתלוננים, הרי רובם הם בגיל מבוגרים. להגיד שבכל נפילה העיריה אשמה… אנו עושים הרבה עבודה ופיקוח…"

העירייה טענה כי נוח מאוד להאשים את העירייה בעוד היא מתנהלת באופן נכון ובטוח. בהתייחס לתמונה אשר הוצגה לעירייה ואכן הצביעה על המפגע ועל הבדלי הגובה טענה כי – "בתמונה שבית משפט מציג לי יש הפרש גבהים" מיד הוסיף כי מדובר בתמונת תקריב. בהמשך הוצגה לו תמונה נוספת אשר אליה הוא נדרש להתייחס והשיב: " אני לא יודע מאיפה זורחת השמש בתמונה הזו, אם השמש זורחת לכיוון הזה, בדרך כלל הדבר הזה, אני מדבר מהניסיון, יכול להיות שהדבר השחור זה צל, כשיש צל נראה הרבה יותר עמוק ומאיים, זה מהניסיון" בשלב הזה, נשאל עד הנתבעות – האם הוא רואה בתמונה סימנים של צל והוא השיב באופן לא ברור: "אני מדבר על השוליים של הדבר הזה"

הנתבעת התעקשה כל העת לראות בבור שגרם לתאונה אך ורק קילוף קל באספלט וטענה "כי מדרכות אינן מישור גיאומטרי. לעולם תימצאנה בהן בליטות או שקערוריות"

העדה מטעם התובעת נשאלה בחקירה, האם ייתכן שהתובעת נפלה לא בגין המפגע הנטען אלא בגלל מצבה הרפואי (סחרחורות) או מפאת גילה והשיבה: "יכול להיות שלאמא היה סחרחורות אבל אמא שלי הייתה יציבה, אמא שלי מטופלת אני לא אתן לאמא שלי ללכת 3 פעמים בשבוע למועדון כשהיא עם סחרחורות" עדות זו הינה הגיונית והיא מתאימה לתיקה הרפואי של התובעת. למרות בעיותיה הרפואיות השונות מהן סובלת התובעת, אין בתיק הרפואי עב הקרס, אינדיקציה אשר על פיה במועדי הרלוונטי לתביעה היא סבלה מסחרחורות או מחוסר יציבות או נפילות.

טענת הנתבעת כי התובעת לא ידעה בדיוק ממה נפלה ועל פי דבריה: "לא יודעת, היה באמת, פתאום נכנסתי ונפלתי, היה נכנסתי ככה נפלתי רגל שלי נכנסה, זה קרוב למעבר חצייה רציתי לעבור במעבר חצייה" הרי שבמילים אחרות, התובעת לא טענה כלל שאינה יודעת ממה נפלה אלא שהיא לא ידעה לומר האם הבחינה בטרם נפלה בחוסר באספלט.

פסק הדין

השופט ציין כי מעיון בתמונות ניתן אכן להבחין כי היה פגם במדרכה "עיון בתמונות ובסרטון אינו מותיר כל מקום לספק כי מדובר במפגע ברור גלוי נרחב ומסוכן במדרכה. בנסיבות אלה וממכלול עדותו של עד הנתבעות בפניי, כפי שפורט לעיל, התקשיתי לתת אמון בעדותו", כך כתב השופט.

כמו כן כתב כי "באחריות עירייה לשמור על תקינות רחובותיה, לא כל שכן, על המדרכות שבה, עליהן פוסעים יום-יום עשרות הולכי רגל". אז נכון שהמדרכה לא אמורה להיות מישור גאומטרי אך בכל זאת מדובר בליקוי משמעותי אשר היה על העירייה לתקנו מבעוד מועד.

השופט החליט לייחס גם לתובעת 10% מהאחריות לתאונה היות ומדובר בסביבה מוכרת לה, סמוך לביתה ובתאורה מלאה כי המקרה ארע בשעות הבוקר. הוא חייב את הנתבעות בתשלום 94,500 ₪.

הוא הוסיף כי – "חזקה על עיריות לצפות נזקים אפשריים בנסיבות מעין אלו ולהפוך את המרחב העירוני לנגיש ולבטוח יותר עבור כלל התושבים, לרבות ובמיוחד עבור אוכלוסיית הקשישים ואנשים עם מוגבלויות הפוסעים בשטחיהן".

להתייעצות עם עורך דין נזיקין – חייגו 03-9090992