מאבטחת נפצעה בתאונה בדרכה לעבודה: הפניקס תשלם כ-400 אלף שקל

בית משפט השלום בהרצליה פסק לנפגעת תאונת דרכים פיצויים, בעקבות קביעת נכותה הגבוהה ומצבה הנפשי הקשה שהתפתח לאחר התאונה. השופט  יחזקאל הראל  לקח בחשבון את העבודה כי מדובר באישה בגיל מתקדם שעלתה מאוקראינה ושתתקשה בעתיד למצוא עבודה בשל קשיי שפה.

באוגוסט 2012 נפגעה התובעת ,מאבטחת במקצועה, בתאונת דרכים קשה כשנסעה בדרכה לעבודה. היא פונתה לבית חולים "אסף הרופא" שם אובחנו אצלה כאבים בחזה, חבלה בראש ובכתף ימין. לאחר בדיקה וטיפול רפואי שוחררה עם הוראות להמשך טיפול רפואי ומנוחה.

התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי הביטוח לאומי וועדה רפואית קבעה לתובעת נכויות זמניות בשל פגיעה אורתופדית. בהמשך, צצו גם בעיות נפשיות אצל התובעת בגין התאונה שלא באו לידי ביטוי בחודשים הראשונים שאחרי התאונה, וכשנה לאחר מכן נאלצה התובעת להתאשפז בבית חולים "גהה", על רקע הפרעה פוסט טראומתית ושימוש מאסיבי באלכוהול להרגעת הכאבים.

לשם כך, התובעת נבדקה על ידי הוועדה הרפואית של הביטוח לאומי אז נמצא כי היא סובלת מסיוטים בלילות, דיכאון, חוסר תפקוד בבית ופחד לצאת לבד מהבית ולחצות כבישים. הוועדה קבעה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 30% בשל הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי והגבלה של כושר העבודה, כאשר  5% מתוכם בגין מצב נפשי קודם. בנוסף, נקבעו 10% נכות בשל מגבלה אורתופדית, כך שסה"כ הנכות הצמיתה בגין התאונה עמדה על 32.5%.

בתביעה שהגישה התובעת כשנתיים לאחר התאונה לבית משפט השלום בהרצליה כנגד נהג הרכב בו נסעה וכנגד המבטחת– חברת הביטוח "הפניקס" עתרה התובעת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה. היא סיפרה כי עלתה לארץ מאוקראינה ועבדה במספר מקומות עבודה, בתחילה כסדרנית סחורה ובהמשך בעבודות שמירה.

לטענתה, מאז התאונה לא שבה למעגל העבודה, למעט לתקופה קצרה בסמוך לאחריה, כמו כן רופאה תעסוקתית המליצה לה בשלב מאוחר לשוב לעבודה שאינה פיסית, אלא משרדית. אלא שלטענתה, נוכח כישוריה ומגבלות השפה מובן כי המלצה זו אינה ישימה. כמו כן בהמשך החלו להתפתח בעיותיה הנפשיות. לטענת התובעת, נכותה התפקודית הינה בשיעור של 100% וכי לא תוכל לשוב למעגל העבודה.

אלא שלטענת חברת הביטוח, תלונות התובעת נובעות ממערכת יחסיה עם בעלה ולא מהתאונה, וכי לא הייתה כל מניעה לחזרתה לשוק העבודה. משכך, לטענתה נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 10%.

סיכויים נמוכים לחזרה לעבודה

השופט יחזקאל הראל נדרש לבחון את היקף הנזק שנגרם. מעיון בראיות הצדדים ובמסמכים הוא מצא כי התובעת מתקשה בשפה העברית. לדבריו, מגבלה משמעותית זו לכשעצמה מצמצמת ממילא את מגוון העבודות שהתובעת יכלה לעבוד, גם אלמלא התאונה, ונכותה הנפשית הניכרת ביחד עם נכותה האורתופדית מצמצמות באופן ניכר את סיכויי חזרתה לשוק העבודה.

"להערכתי, סיכויי שילובה הריאליים של התובעת בשוק העבודה, גם לאחר שיקום מוצלח, הינם נמוכים, נוכח קשיי השפה; עברה התעסוקתי; נכותה הנפשית הניכרת; גילה; יחסיה המעורערים עם בעלה – ומשכך להערכתי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית" כתב השופט בפסק הדין.

לפיכך, בהתחשב בעובדה שהתובעת לא שבה לעבודה כמו כן מגבלותיה האורתופדיות ומצבה הנפשי שהיה חמור יותר (פסיכוטי) מאשר במועד שלפני התאונה , קבע השופט לעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 40%. בהתבסס על כך, ותוך חישוב הפסד השתכרות, הפסד הפרשות לפנסיה, פיצוי בשל נזק לא ממוני והוצאות, עמד סך הנזק על 813,982 ₪, מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל ועל כן הפיצוי מסתכם בסך של 408,053 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% והוצאות משפט.

ת"א 42667-04-15 ק. נ' פינקו ואח'

להתייעצות עם עורך דין נזיקין – צרו קשר